מנורה חברה לביטוח בע"מ-ת"א נ' שוקר ואח'

פסק דין

זוהי תביעה לתשלום לשיבוב הסכום אותו שילמה התובעת ,חברת ביטוח למבוטחתה בהתאם לתנאי פוליסה לביטוח רכוש מקיף על נזקים שנגמרו באירוע של תאונת דרכים בה היה מעורב רכב נהוג בידי הנתבע 1 מבוטח אצל הנתבעת 2 . התובעת טוענת כי שלמה למבוטחתה את הפיצוי המגיע על פי תנאי הפוליסה , ומגישה תביעה זו בהתבסס על הוראות סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח.

התובעת טוענת כי האחריות לאירוע התאונה נופלת על שכמו של הנתבע , אשר לטענת סטה מנתיב נסיעתו, חדר לנתיב נסיעת המבוטחת, וגרם לתאונה . הנתבעים מכחישים את אחריותם לתאונה וטוענים כי זו התרחשה עקב כך שדווקא נהגת הרכב מבוטח התובעת האי זו שסטתה מנתיב נסיעתה וגרמה לתאונה .

על פי החומר שהונח בפני הוכחו העובדות שלהלן. התאונה התרחשה בכביש הגישה לישוב נחלה בדרום, כאשר רכבה של עדת התביעה נוסע לכיוון הכניסה למושב ואילו הנתבע 1 נוהג את רכבו ביציאה מן המושב. בדרך בה נסעו שני כל הרכב זה מול זה קיים עיקול חד בכביש ימני כיוון נסיעת עדת התביעה, שמאלי כיוון נסיעת הנתבע 1. מדובר כאמור בעיקול חד כאשר הראות בו אליבא דשני העדים היא מוגבלת למרחק של כ 30 מטר.

עדת התביעה טענה כי הנתבע 1 אשר נסע מולה, סטה שמאלה כיוון נסיעתו , עקב קיומו של רכב אחר עשר חנה בצד ימין הכביש כיוון נסיעתו ,חדר אל תוך נתיב הנסיעה שלה , והתנגש בה כאשר כנף קדמית שמאלית שלו פוגעת בכנף קדמית שמאלית שלה . היא טוענת כי התאונה התרחשה בנתיב שלה ,

הנתבע אינו כופר בכך כי מדובר בכביש צר המספיק לנסיעה של שני רכבים, וכי בכיוון הנסיעה שלו חנה רכב בצד ימין הכביש במרחק של כ 15 מטרים לפני מקום ההתנגשות, אין הוא מכחיש כי עקב קיומו של הרכב הנ"ל בצד ימין שלו אשר חנה בחציו על הכביש וחציו על השול הימני, הוא סטה שמאלה כמטר או פחות מכך אך חזר לנתיבו ובכל זאת התרחשה התנגשות.

במהלך עדותו של הנתבע אשר היתה מתלהמת וטעונה, הוא גרס כי רוחב הכביש אולי בערך 3.5 מטרים, והוא מאשר כי סטה שמאלה בגלל אותו רכב למרחק של מטר .

אם רוחב הכביש הוא 3.5 מטרים, והכביש הוא דו סטרי אזי בחישוב קל, לכל רכב יש רוחב כביש של 1.75 מטר. אם הנתבע סטה שמאלה מטר או כמעט מטר, ואם ניקח בחשבון כי רוחב רכב ממוצע פרטי הוא 1.6, אזי אין ספק כי הנתבע חדר לתוך נתיב הנסיעה של עדת התביעה לא פחות ממטר שלם .

כמו כן יש לעיין בתמונת הנזק ברכב מבוטח התובעת כדי להבחין כי הפגיעה אצלה היא בכנף קדמית שמאלית, הצד החיצוני של הכנף. תמונות הנזק ברכב הנתבע 1 לא הוצגו אך הוא מאשר כי הנזק אצלו בצד השמאלי קדמי של החזית ברכב, ואפילו טרח לציין כי הפנס הקדמי שמאלי שלו נשבר ונכנס פנימה לכיוון גוף הרכב.

א נשחזר את המגע בין שני כלי הרכב , תוך הצמדתם אחד לשני על פי מוקד הפגיעה, אין ספק כי רכבו של הנתבע 1 היה בסטייה שמאלה לכיוון רכב עדת התביעה בזמן המגע בין שני כלי הרכב.

מצד אחד הנתבע אינו מכחיש כי סטה שמאלה מטר בערך, אך הוא טוען כי הספיק לחזור לנתיבו בטרם פגיעה , עם ממצאי תמונות הנזק, אזי יש לדחות את הטענה שלו כי חזר לנתיבו, ומאחר והוא מודה כי סטה, אזי התאונה התרחשה כתוצאה מסטייה של הנתבע 1 שמאלה לכיוון נסיעת עדת התביעה .

הנתבע מטיל אחריות למצב הכביש על השכנים משני צדדיו של הכביש אשר נגסו ברוחב הכביש לטובת מגרשיהם הפרטיים, והוא מוסר כי הכביש צר מאד והראות מוגבלת. נתונים אלו לא באו אליו בהפתעה או שלא היו ידועים לו. הוא נוהג בכביש שאלה הם תנאיו ועליו לנהוג בהתאם.

על פי מכלול הנסיבות, ובמיוחד עדותו של הנתבע 1 עצמו אין לי ספק כי התאונה נגרמה עקב סטיית רכב הנתבע שמאלה, חדירה לתוך נתיב נסיעת עדת התביעה וגרימת ההתנגשות.

האחריות לאירוע התאונה רובצת על שכמו של הנתבע 1.

האם קיימת רשלנות תורמת מצד עדת התביעה? .

הנתבע מאשר כי הכביש צר ברוחב של 3.5 מטר. 1.75 מטר לכל רכב. הנתבע גם מאשר כי הוא חדר כמעט מטר שמאלה לכיוון נתיב נסיעת עדת התביעה , כך שלמעשה הוא "השאיר" לה לא יותר מ 70-80 ס"מ מתוך רוחב הכביש , ולא נותרה בידה כל ברירה למנוע את התאונה .

בנסיבות אלו לא מצאתי אף רשלנות תורמת מצד עדת התביעה .

התוצאה היא כי אני מקבל את התביעה , וקובע כי האחריות לאירוע התאונה נופלת על שכמו של הנתבע 1.

לא היתה כפירה בקיומו של כיסוי ביטוחי לנהיגת הנתבע 1 ברכב המבוטח, ולחבותה הביטוחית של הנתבעת 2 למקרה.

באשר לנזק, לא היתה מחלוקת בין הצדדים על גובהו. עקב היקף הנזק שנגרם לרכבה של התובעת, הוכרז הרכב כאובדן טוטלי, ללא כדאיות תיקון הנזקים. שרידי הרכב נמכרו, ובניכוי ערך השרידים משווי הרכב ערב התאונה , שילמה התובעת למבוטחתה סכום של 8356 ש" .